כבר בשנת 1738, השוויצרי דניאל ברנולי השתמש בשיטת הלחץ הדיפרנציאלי למדידת זרימת מים על סמך משוואת ברנולי הראשונה. מאוחר יותר, האיטלקי GB Venturi חקר את השימוש בצינורות ונטורי למדידת זרימה ופרסם את תוצאות המחקר שלו ב-1791.
בשנת 1886 השתמש הרשל האמריקאי בצינורות ונטורי כדי ליצור מכשיר מדידה מעשי למדידת זרימת מים.
מתחילת המאה ה-20ת עד אמצע, עקרונות המדידה המקוריים הבשילו בהדרגה, ואנשים כבר לא הגבילו את החשיבה שלהם לשיטות המדידה המקוריות, אלא החלו במחקרים חדשים.
בשנות ה-30 הייתה שיטה של שימוש בגלי קול למדידת קצב הזרימה של נוזלים וגזים, אך היא לא התקדמה הרבה עד מלחמת העולם השנייה. רק בשנת 1955 הוצג מד הזרימה Maxon בשיטת מחזור הקול למדידת זרימת דלק תעופה.
לאחר שנות ה-60 החלו להתפתח מכשירי מדידה בכיוון של דיוק ומיעוט.
עם ההתפתחות המהירה של טכנולוגיית המעגלים המשולבים, נעשה שימוש נרחב גם מדי זרימה קוליים (גלים) עם טכנולוגיית לולאה נעילת פאזה. השימוש הנרחב במיקרו-מחשבים שיפר עוד יותר את יכולת מדידת הזרימה. לדוגמה, מדי זרימת דופלר בלייזר יכולים לעבד אותות מורכבים יותר לאחר שימוש במיקרו-מחשבים.